לחזור בתשובה או לא לחזור בתשובה, זו השאלה, כי מה זה כבר כמה אלפי יפנים שנסחפו במים הגועשים של האוקיאנוס הבלתי שקט הזה, לעומת שאלה נכבדה כמו זו, ועוד בעת שחומרים מסעירים כמו "תורת המלך" ומניפסטים של אנשי דת בכירים הממליצים למרוד (במלכות כמובן), נשמעות בתדירות של ציוצי הסיסים, שהקדימו השנה ואולי לא רק הם הקדימו.
וכאן יש לאומר לזכותם, (הרבנים, לא הסיסים), שלפחות בפן הזה של לאומנות פשיסטית, אי אפשר להשוות אותם לנאצים, כי לנאצים הייתה אג'נדה סוציאליסטית. עובדה, הם הכלילו את הקונספט הזה בשם מפלגתם וגם יצרו את ה"חיפושית", למען עניי המדינה, שיהיו מבסוטים, ואילו אצלנו מדברים רק על הקרבה, חוץ מבהקשר של דנקנר, תשובה, אריסון ושות, אלה לא צריכים להקריב, כי בשביל אורח חיים של לאומן שפרזיוטו במרכולתו נחוצים כמה גבירים, הרי שנור וטפילות, הם עדיין מאבני היסוד של החוויה היהודית בחלקה המזרחי של הישות הציונית, שפעם הגייתה, הייתה הרבה יותר קלה עבורי, ונאמרה עם שמץ גאווה, שנשאר ממנה איין.
אז מה בעצם מפריע לחזרתי בתשובה?
בעיקר עניין של שכר והפסד, כלומר הרווחיות של העניין, ש"מישכה", אני מתרשם, מתקצר כל הזמן וזה מטיל דופי גדול בשאלת הרנטביליות הכוללת.
אני בדרך כלל משקיע מאוד סולידי, (עד כדי להימנע מלהשקיע כלל).
במחקרי העליתי שבכל השקעה יש אלמנט של סיכון, וכאלה אני לא לוקח (מרוב סולידיות, טמטום וכאלה). מעולם לא השקעתי גרוש, חוץ מי "סטוק בל"ל" אצל גליה הז'לובית*, (זו שנחשבת היום לאושיה כלכלית ובשנות השמונים כמעט הרסה את הארץ, כנערת האוצר האחראית על הבנקים), אבל זו בעת ההיא, לא נחשבה כהשקעה. חלק ממשכורתי, נותב לשם בהוראת קבע, עד שהתפוגג כולו, כמו כתב האישום נגדה, שהפך ללא כלום, ורק כמה בנקאים זקנים הואשמו באופן סמלי, במשפטים שהניבו גם כלום, עובדה, כולם, בעיקר גליה, הפכו לכוכבים וממשיכים כמו כלום לחלוב לנו את חשבונות הבנקים.
אז מה עניין הרנטביליות לחזרה בתשובה בעצם?
ראשית, בטווך הכי קצר, זה בטוח מטיב עם משהו, אחרת לך תסביר את הזקן והכיפה השחורה, אצל כל הערסים שנתפסו בקלקלתם, ומובאים לדיון בפני שופט, עם ספר תפילה ביד, ממלמלים "כוס אמו".
למרות שגם אמירות שמתקשרות ליהורם גאון, יכולות להסביר כמה היבטים של התופעה, אולם מפאת פחד טהור מכל הנשמות הטובות, מן המחנה הזה וגם זה שמנגד, אני אומר רק שבשבילי כל העניין הוא סוג של ארגומנט, הרי כבר אמרו כל מיני חכמים, שמיליארד סינים לא טועים, אז זה בטח נכון גם לגבי עשרות אלפי ערסים.
כך המניע הראשוני שלי לחזרה בתשובה, נסמך על תצפית ממושכת למדי, הן כאזרח פשוט והן כחלק ממערכת אכיפת החוק, (בעת שעוד הייתה חיה כזאת, ממערב לקו הירוק לפחות, כי ממזרח לו, לא היתה אף פעם, [למן העת שגירשנו משם את השושלת ההאשמית, כדי להמליך את מרזל]).
אז צריך למנות את יתר הארגומנטים, ואם משהו מכם חרד לרגע שאין, הנה לכם לפחות חצי מניין.
ואני בטוח שאשכח כמה, אולי אפילו חשובים, אולם בכל מקרה, מה שחשוב הוא התהליך האישי שלי, וזה נסמך בכל מקרה רק על מה שראיתי והפנמתי.
בסעיף כולל ביותר, אמנה את היתרונות הכספיים של העניין, כמו קבלת קיצבאות מכאן עד הודעה חדשה, על חשבונכם כמובן, (גם על שלי, אבל זה בדיוק אחת הסיבות לעריקה שלי העתידית, שאנחנו דנים בה), והנחות במיסים וכאלה, אולם בגלל שמדובר בעניינים גשמיים לגמרי, בעוד אני איש רוחני לגמרי, (יעיד על כך כל הדיון הזה בעצם), לא אפרט, הרי כל דרדק במדינה הזאת יודע שהדוסים חיים על חשבוננו וזהו.
אציין רק, שאני עמל קשות על השתייכות למחנה של היהדות המזרחית, (אמנם במקור אני ממזרח אירופה, אבל הארץ שבה נולדתי, אינה שווה אפילו ללוב נניח, למרות שכמו שזה נראה היום, היא אף פעם לא היית מקום ראוי לכלום ועוד קצת, אבל יוצאי לוב בכל זאת במחנה ההוא, וזה מאפשר לי, ליוצא הונגריה, להסתנן לשם, אולי בכל זאת).
אז כמו שאמרתי קודם, אני עמל על הצטרפות למחנה של הרב עובדיה, ממניעים סוציאליסטיים כמובן, נראה לי שהחיים שם טיפה יותר מרופדים ויש שם יתרון נוסף. פטור מוחלט ממחשבה מכל סוג ומכל סיבה, כי המלאכה הזאת כולה, על כתפי הרב, ואם תשאלו אותי, מן העניין הזה, כלומר ממחשבה, פטור גם הוא עצמו, לפחות לפי אמירותיו, ובעיני לפחות זה עוד ארגומנט בעד, כי בכל שנותיי בין אנשים חושבים, יצא לי בעיקר נאדה.
וכי מה זו הגזענות הזאת, למה אני לא יכול להיות ש"סניק בעצם? הרי לא מעט שנולדו שם ועל יד, התקבלו יפה מאוד במפא"י וחרות, למרות הסנטימנטים נגד.
כך, אין ספק, שבפן הכלכלי, זה יטיב עמי, בעיקר לקראת ה – OLD AGE, שם, אם אשליך את יהבי על שטיינמיץ ,ביבי ועליכם, החידלון שלי קרוב יותר משצריך, לפי הספר של המלאך גבריאל או מי שלא ממתין לי אי שם בשערי גן העדן. (לחילופין הגיהינום, שלא בהכרח גרוע יותר, ראו את פאוסט קשישא, של גתה).
ובדיוק בנקודה הזאת, של המעבר לשם, הפרוצדורה של החזרה בתשובה שלי, נתקעת.
הרי הארגומנט העיקרי של להיות דוס מכל סוג, הוא המסיבה הזאת , בגן עדן ואו בגיהינום, והדה ז'ה וו עם כל היקרים לנו, שעקב כרונולוגיה כזאת או אחרת פרשו לפנינו.
וכאן בדיוק הבעיה, עניין הפרישה הבלתי פרופורציונאלית.
כלומר אני לא לגמרי בטוח, שאני רוצה לפגוש באמי ואבי הצעירים ממני.
אני מתרשם, שיש בפגישה כזאת, סוג של אנומאליה בלתי נסבלת ויש בה אלמנטים שיכולים לפגום במערכת היחסים שהיו בחיים המשותפים שהיו לנו מקודם.
איך אדבר עם אמי, בעת שאני חטייאר בן שמונים והיא כוסית צעירה, עשרים פחות ממני?
ואיך אתחשבן עם אבי, שיראה ילד לעומתי, הרי זה יהיה בלתי הוגן לגמרי.
גם בעניין נושאי השיחה, על מה נדבר, הרי חוויות של אחד שגמר פז"ם, כי הגיע זמנו לבין מי שנקטף הרבה לפני בגלל גחמה של זולת, נניח כמו אלה שדנו בהם קודם, ולא מיצה את עצמו ועוד קצת.
הרי האני, או האישיות שלנו, תלוית גיל לגמרי.
איך אפשר להשוות בין מה שאני היום, למה שהייתי לפני 40 שנה, הייתי אדם שונה לגמרי.
איך תראה הפגישה עם סבי נניח, עול ימים בן חמישים, או דודי מצד אבי, כולם בני שלושים, כלומר ילדים גמורים, למרות שהפריווילגיה הזאת לא ממש התקיימה עבורם, באמצע המאה הקודמת, שהייתה טיפה סוערת מזו, בכל הקשור ליהודים, אולם שלא תדאגו, הקומפנסציה בדרך.
כך, בסעיף הזה, של הריאליה העתידנית בגן העדן נתקעתי.
זה נראה לי מסובך ובלתי פתיר לגמרי, עד כדי למשוך את ידי מן העניין.
החלטתי להישאר חילוני, ולסבול את נטל המחשבה, שאינה מטיבה עם איש בימים האלה.
נ.ב. - התמונה למעלה - "יהודי", (באנגלית), בחיפוש תמונות אחרי הערך הזה בגוגל. (זהו את ההבדלים בין התמונה הזאת לבין התמונה של מוחמד מאום אל פאחם.
נ.ב. ראשון – ברגעים אלה ממש מתחילים הפרסומים על פיצוץ בכור גרעיני ביפן.
זה מזכיר לי רבותי, שאנחנו יושבים על השבר הגיאולוגי הגדול בעולם, ואם יש עם בעולם הזה שאינו דומה לנו בכלום זה הם. (ובעניין הספציפי הזה, זה ממש לא לטובתנו).
נ.ב. (שני), לא פחות רלוונטי – הפלסטינים מגעילים, חלאות , כי להרוג תינוק, אי אפשר אחרת, מאידך, וזה יותר חשוב, אין לנו מה לחפש שם נטו.
*בעידנים פרהיסטוריים, כך קראו לאנשים גבוהים, אבל היו עוד לא מעט דברים, שפעם עשו אחרת.
כותב, מבקר ומייחל.
